"כבר בגיל 14 ידעתי שאשרת בצה"ל, למרות שזה היה לא מקובל בחברה שלנו. כשביקרנו בארץ ראיתי לוחמי ולוחמות מג"ב בירושלים ומבחינתי הם היו פשוט גיבורים, רציתי להיות כמוהם. בגיל 16 עשיתי את הצעד ועליתי לארץ לבד, לקראת הגיוס הייתי מיועדת לשירות בחיל התקשוב, אבל התעקשתי להתגייס למג"ב ולהגשים את החלום שלי להיות לוחמת. השירות כלוחמת במג"ב מאתגר, במיוחד כחיילת בודדה, אבל זה היה מספק וחשוב ובחיים לא הייתי מוותרת על זה. את העמותה לזכרו של מייקל לוין הכרתי כשהתגייסתי, הם ליוו אותי במהלך כל השירות - דאגו לי לכל הציוד לגיוס ועזרו בכל מה שהייתי צריכה גם אחרי. היום אני כבר משוחררת ועדיין מקבלת תמיכה, זה ממש גורם לי להרגיש שייכת ורצויה. אח שלי בחר גם לעלות והתגייס, היום גם הוא מלווה על ידי העמותה וזה ממש עוזר, כי אנחנו לא צריכים להסתדר לגמרי לבד."